פסק-דין בתיק ת"א 4183-06-09

1.                  תביעה שהוגשה שעיקרה ניהול משא ומתן לרכישה דירה שלא בתום לב.

            בתאריך 5.2.09 פורסמה מודעה, ע"י הנתבעים מס' 1 ו 2 מלמד דליה וולדימיר,  בעיתון המקומי בנתניה שהזמינה קונים לרכוש דירה בת 3.5 חדרים, המצויה ברח' יהודה 41 בנתניה, שהיתה בבעלותם אותה עת. כמפורט בכתב התביעה, התובעת נטלי סיטון באמצעות אחיה חן סיטון (להלן:"חן")  ביקשה לרכוש הדירה . הנתבעת מס' 3, רינה ליס שימשה כמתווכת בעסקת מכירת הדירה. כמפורט בכתב התביעה בסופו של יום סוכם בין הצדדים כי הדירה תרכש בסך של 745,000 ש"ח ואף הוחלפו טיוטות בין הצדדים. הצדדים נדברו לתאם פגישה לצורך חתימה על הסכם מכר ביום 18.2.09 לאחר שהועברה ביניהם טיוטא אחרונה לגביה לא היו עוד תיקונים.  בצהרי אותו היום הודיעה נתבעת מס' 3  לאחי התובעת שאם לא יוסדר שכר טרחתה היא תגרום לכך שקונה אחר ירכוש הדירה. כן הודיעו הנתבעים באותו היום שאינם מתכוונים לחתום על הסכם המכר.  בסופו של יום נמכרה הדירה לקונה אחר בסך של 765,000 ש"ח. לטענת התובעת הסכם המכר בין הצדדים השתכלל והנתבעים פעלו בחוסר תום לב בניהול המו"מ להסכם והפרו ההסכם כאשר בין היתר הציגו מצג שווא לפיו שטח הדירה אינו קטן מ- 95 מ"ר כאשר בפועל השטח היה קטן משמעותית. כן ניהלו  מו"מ במקביל עם רוכש אחר מבלי לידע את התובעת. כנגד נתבעת מס' 3 טענה התובעת שנהגה בחוסר תום לב עת ניהלה מו"מ ביחס לדירה עם רוכש פוטנציאלי נוסף למרות שהמו"מ עמה היה בשלבים מתקדמים. כן היתה שותפה לטענתה למצג השווא שיצרו הנתבעים באשר לגודל הדירה.

על כן הוגשה תביעה זו בסך של 125,769 ש"ח הכוללת:

א.                  סך של 74,500 ש"ח פיצוי מוסכם בהתאם לקבוע בהסכם המכר.

ב.                   סך של 20,000 ש"ח הרווח שעשו נתבעים מס' 1 ו 2 ממכירת הדירה לקונה אחר.

ג.                    סך 10,000 ש"ח ששילמה התובעת כמקדמה.

ד.                   סך 4500 ש"ח ששילמה התובעת לעו"ד עבור הכנת הסכם המכר.

ה.                  סך 14,500 ש"ח עוגמת נפש והוצאות שונות.

2.                  טענות הנתבעים מס' 1 ו 2 כפי שפורטו בכתב הגנתם היו שאחי התובעת , חן ניהל מו"מ לגבי רכישת דירתם   כאשר יצר מצג לפיו הדירה נרכשת עבורו ועבור משפחתו.  במהלך המשא ומתן נאמר לו במפורש מהו גודל הדירה.

            עוד טענו שמעולם לא הסכימו לסכום של 745,000 ש"ח כאשר כל הטיוטות שהוחלפו ביניהם עמדו על סך 765,000 ש"ח. בבוקר היום שנועד לחתימת ההסכם, 18.2.09 החליט אחי התובעת להקטין הסכום שהוצע על ידו לסך של 745,000 ש"ח אולם לכך לא הסכימו הנתבעים.  הנתבעים מכרו הדירה  באותו היום לקונה אחר בסכום של 765,000 ש"ח הסכום אותו דרשו מלכתחילה. עוד טענו שלא הציגו כל מצג בפני התובעת שכן המו"מ נוהל עם אחיה ובתום לב. 

3.                  טענות הנתבעת מס' 3 כפי שפורטו בכתב הגנתה היו שמעולם לא פגשה בתובעת אשר לא פנתה אליה כלל ועיקר לקבל שירותי תיווך.  לטענתה, אחיה של התובעת, חן, הגיע לראות הדירה והציג מצג לפיו מבקש לרכוש הדירה עבורו.  סוגית שטח הדירה עלתה כבר בפגישה הראשונה כאשר נמסר ששטח הדירה ברוטו הינו 95 מ"ר. כן אפשרה לחן להגיע למדוד הדירה. עוד טענה למחלוקת שהתגלעה בינה לבין חן  באשר לתשלום שכר טרחתה בהתאם לכתב ההתחייבות עליו חתם שכן לטענתו אינו מתכון לשלם שכרה. הנתבעת הודיעה לה שאינה מתכוונת להמשיך ולנהל מו"מ עם חן  שכן מבקש להפחית הסכום ל- 745,000 ש"ח הדירה נרכשה בסופו של יום בסך 765,000 ש"ח ע"י קונה אחר.

4.                  בדיון שהתקיים ביום 24.11.10 הסכימה התובעת למחוק את סכום הפיצוי המוסכם בכל הנוגע לתביעה כנגד נתבעת מס' 3.

            כן הוברר שהנתבעים 1 ו ו2 השיבו לידי התובעת את הסך של 10,000 ש"ח ששילמה כמקדמה.

5.                  מר חן סיטון, אחיה של התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ופירט את השתלשלות העניינים:

            הוא ביקש לרכוש דירה עבור אחותו.  בהמשך לפנייתו לנתבעת מס' 3 כמתווכת על מנת שתציג לו דירות מתאימות ,  ביום 8.2.09 נפגש עם הנתבעים בדירתם. הנתבעת מס' 1 ציינה  בפניו ששטח הדירה הוא 106 מ"ר ואינו קטן מ- 95 מ"ר. סוכם שמדידת הדירה תעשה על ידו בהזדמנות אחרת.

            הוא פנה לאחותו, מסר לה הפרטים והיא ביקשה ממנו להתקדם עם המו"מ.

            ביום 9.2.09 נפגש עם הנתבעים במשרד הנתבעת מס' 3 ובנוכחותה ושם  הוסכם שמחיר הדירה יעמוד על סך 765,000 ש"ח כאשר שטח הדירה שהוצהר על ידי הנתבעים היה 105 מ"ר ואינו קטן מ- 95 מ"ר.  כן שולם על ידו סך של 10,000 ש"ח דמי קדימה.

            ביום 12.2.09 העביר עו"ד חסאן מטעם הנתבעים טיוטא ראשונה לעורך דינו, עו"ד אשר. (הטיוטא צורפה כנספח ג' לתצהירו).

            בהמשך הועברו טיוטות נוספות בין עורכי הדין (צורפו תכתובות שנוהלו בין עורכי הדין כנספח ד' לתצהירו).